המדינה והעם שלנו ספגו מכה אנושה ב-7 באוקטובר. הזוועות שנחשפנו אליהן כפרטים וכקולקטיב בלתי נתפסות. חודשיים עברו – והמלחמה עדיין נמשכת, יש חטופים שעדיין בשבי, ואנחנו רק מתחילים לנסות להבין כיצד להתמודד עם הטראומה הקולקטיבית הכי גדולה שחווינו בדור הזה.

לנוכח המעשים האכזריים שנחשפנו אליהם והזעזוע העמוק – רבים מאיתנו בקהילות הרוחניות והפסיכדליות הרגשנו (או עדיין מרגישים) הלם, בלבול וכעס, לצד אימה וחרדה קיומית, ולא מצליחים לעכל את מציאות הפלישה של רוע טהור אל תוך מרחב האהבה, השמחה וחגיגת החיים שהיה במסיבת הטבע "נובה".

כמו כן, רבים מאיתנו שהולכים בנתיבים רוחניים חווים אובדן אמונה ברוח, בפרקטיקות ובדרך הרוחנית שהאמנו בהן קודם לכן, ותחושה של ניתוק מהזדהות עם ערכים רוחניים כמו לב פתוח, אהבה וחמלה.

כדי לדבר על אובדן אמונה וניתוק מהרוח בעקבות טראומה, הזמנתי לפודקאסט בפעם השנייה את סהר רוקח  – פסיכותרפיסטית בגישת האקומי ומורה למיינדפולנס והדרך הבודהיסטית.

אנו משוחחות על הסיבות שבגללן פעמים רבות החיבור לרוח לא זמין לנו במצבי טראומה, על איך המנגנון הטראומתי פועל, על החשיבות הרבה שבלהיות עדינים ורכים עם עצמנו במיוחד בזמנים כאלו, ועל מה ניתן לעשות כדי לעזור לעצמנו לחזור לוויסות עצבי – כדי שהחיבור לרוח ולזרם החיים יוכל להתחדש.

האתר של סהר רוקח

כשהתרגול הרוחני מגיע למבוי סתום:

בפרק הפעם אני מראיינת את סהר רוקח  – פסיכותרפיסטית בגישת האקומי ומורה למיינדפולנס והדרך הבודהיסטית.

אנחנו משוחחות על המסע שסהר עברה ב-14 השנים האחרונות – איך היא הגיעה לראשונה לבודהיזם מתוך מצוקה נפשית קשה כשהייתה בת 23, ובמשך 7 שנים העמיקה בדהרמה עוד ועוד, והרגישה שהיא מקבלת מזור והקלה לנפשה הכואבת. אך לקראת סוף שנות ה-20 שלה חשה שהגיעה למבוי סתום ושהיא צריכה להתחיל לחפש מענה במקומות נוספים.

ככל שחקרה יותר, הבינה שלא די בבודהיזם ובמיינדפולנס כדי לתת מענה לסבל ולכאב עימו התמודדה ושנדרשת לשם כך עבודת עומק טיפולית-סומאטית ממוקדת טראומה ודפוסי התקשרות.

במסע הנפשי-רוחני שלה עברה דרך הכשרות מקצועיות והשתלמויות טיפוליות שונות, שאפשרו לה לעשות, כיום, אינטגרציה בין עולמות הדהרמה, המדיטציה והרוח לעולמות הקשר, הטראומה והריפוי.

האתר של סהר רוקח