חוויית התעוררות היא מצב. חוויה כלואה בזמן, שהתחילה ונגמרה.
אבל התעוררות, לא כחוויה, היא תהליך בהתהוות.
תהליך עם עליות וירידות, תובנות ובלבול, היזכרות ושכחה. תהליך עם שלבים רבים ומשתנים.
החוויה היתה וחלפה. אבל תהליך ההתעוררות הוא לא חוויה חולפת, הוא בהתהוות מתמדת בכאן ועכשיו.
החיים תמיד קורים כאן ועכשיו, ובגלל זה, הם תמיד מאפשרים לנו להתעורר אליהם, ברגע הזה ממש.
זה לא חשוב אם היתה לנו חוויה רוחנית מדהימה או לא.
לפעמים אחרי חוויה רוחנית מדהימה, מגיע משבר קשה, ואז יש געגוע מתמשך ורצון עז לחזור לחוויה.
לפעמים חווית התעוררות היא חוויה מבעיתה, ואז זה ממש לא נעים להתעורר.
כך או כך, כל עוד אנו נאחזים בחוויה או בורחים ממנה, אנחנו לא נוכחים בכאן ועכשיו. בין אם כי אנחנו בבעתה, ובין אם כי אנחנו באבל כבד על מה שאיבדנו – משהו שמעולם לא היה שלנו או בבעלותנו מלכתחילה כדי להחזיק בו או לשמר בקרבנו, כמו חפץ.
אין במה להיאחז. אי אפשר להאחז בחוויות, הן לנצח יבואו וילכו.
אין לאן להימלט. אי אפשר לברוח מחוויות. המציאות תמיד תנצח את הרעיונות שלנו על מה ש"לא בסדר", "לא נכון", "לא צריך" או "לא אמור" להיות.
לכן מוטב להסכים להיות עם מה שגם ככה קיים, בכאן ועכשיו.
בהתחלה, להיכנע.
אחר כך, להבין.
אחר כך, לקבל.
אחר כך, לסלוח.
ובסוף, לאהוב.
וזהו תהליך בהתהוות, שנמשך לאורך כל החיים, לאורך גלגולים.
והוא תמיד קורה בכאן ועכשיו, ברגע זה ממש.
אין לאן להגיע. אנחנו כבר כאן, עכשיו.