מאת: טליה מיכאלי
חוויות מיסטיות או רוחניות, היכולות להיקרא גם חוויות התעוררות, הארה או סאטורי, הן ספקטרום שלם של חוויות, החושפות לנו רובד חדש של עצמנו או של המציאות – רובד שאנחנו לא מודעים אליו בשגרה או במצב התודעה הרגיל שלנו. לכל אורך ההיסטוריה האנושית בני אדם דיווחו על חוויות שכאלו, והן מתועדות במגוון טקסטים דתיים, רוחניים, פילוסופיים ופסיכולוגיים. אך למרות הרומנטיזציה שלעיתים נעשית להן, לא כל החוויות הרוחניות בהכרח תמיד נעימות. חלקן עשויות להתחיל בהתעלות ולהפוך למשבר רוחני, וישנן גם חוויות אימה של ממש.
סוגים שונים של חוויות רוחניות
דוגמאות לחוויות רוחניות כוללות תודעת אחדות שבה אין נפרדות וה"אני" נעלם. חווית סף מוות. התעוררות תפיסה "על-חושית" כגון חישה אנרגטית, טלפתיה, חזיונות ראייה מרחוק וידיעה מקדימה של העתיד. תקשורת עם צמחים ובעלי חיים. תקשורת עם מדריכים רוחניים ועם ישויות המתקיימות מחוץ למימד הפיזי. התעוררות קוּנְדַלִינִי*. מוות שמאני**. חוויה חוץ גופית ו"מסע אסטרלי". היזכרות בגלגולים קודמים. שיתוק שינה. ועוד***.
מה מעורר חוויות רוחניות?
יכולים להיות טריגרים רבים לחוויות רוחניות – תרגול מדיטטיבי. תפילה. תרגול נשימות (פראניאמה). שהות בטבע או טיסה לחלל. צפייה באמנות או האזנה למוסיקה מעוררת השראה. ביקור באתרים מקודשים. טקסים מיניים כמו טנטרה או "מיניות מקודשת". התאהבות. סשנים טיפוליים חווייתיים ועמוקים, כגון היפנוזה, נשימה הולוטרופית וריברסינג. חומרים משני תודעה כגון סמים פסיכדלים, קנביס, תרופות מרשם, גז צחוק וחומרי הרדמה. פתולוגיות נפשיות או מוחיות כגון הפרעות דיסוציאטיביות, בי-פולאריות, סכיזופרניה, אפילפסיה, שבץ. משברים נפשיים כתוצאה ממוות של אדם קרוב, פרידה מבן זוג, אובדן מקור פרנסה וכדומה. משברים גופניים כתוצאה ממחלות קשות וסופניות, תאונות וניתוחים, או כתוצאה ממצב פיזי קיצוני, פעילות גופנית מפרכת, לידה, מחסור מתמשך בשינה וצום ממושך. לצד כל זאת, לעיתים הגורם אינו ידוע.
תודעת אחדות
חוויות התעוררות / הארה אחדותיות, "סאטורי" כפי שהן נקראות בזן בודהיזם או "חוויות שיא" על-פי אברהם מאסלו, הן חוויות מסוג ספציפי על הספקטרום של החוויות הרוחניות, ותכליתן היא הכרה ב"מי אני" וב"מהו טבע התודעה". בזרמים המיסטיים של הדתות הגדולות מוזכרות חוויות מסוג זה – בקבלה, בסופיזם, בהינדואיזם, בבודהיזם ובמיסטיקה הנוצרית. ניתן להגיד שהמסורות הרוחניות הללו מהוות נקודות מבט שונות על אותו הדבר, לכן אין זה רלוונטי מאיזו מסורת מגיעים – האבסולוטי הוא תמיד אותו אבסולוטי, האחד הוא תמיד אותו אחד. כל המסורות המיסטיות מצביעות לאותו מקום, לאותה נקודה.
"התגברות זו על כל המחיצות הרגילות שבין היחיד ובין המוחלט – בה הישגה הגדול של המיסטיקה. במצבי מסתורין אני והמוחלט – גם נעשים לאחד, וגם מרגישים בה באחדות זו. זוהי המסורת המיסטית הניצחת והנצחית, שכמעט אינה תלויה בהבדלים שבאקלים ושבאמונה. גם בדת הודו, גם בניאו אפלטוניות, גם בסופיזם, גם במיסטיקה הנוצרית, גם בתורת והיטמאן – בכל מקום אנו מוצאים אותו צליל חוזר." – החווייה הדתית לסוגיה / וויליאם ג'יימס, עמ' 274-275
מאפיינים של חוויות אחדותיות כוללים התפוררות גבולות אישיים ותחושה של הפיכה לאחד עם אחרים, עם הטבע, היקום והאלוהות. רגשות חיוביים חזקים כמו אושר, שלווה, אהבה וחמלה. תחושה של קדושה. שינויים בחוויית הזמן והמקום (למשל ניתן לחוות נצח במהלך כמה שניות של זמן ליניארי). פרדוקסליות (למשל אובדן אגו מוחלט לצד התרחבות הזהות האישית לאינסוף). גישה לידע וחוכמה קוסמיים (למשל תובנות בנוגע למהות הקיום) ועוד.
לצד כל אלו מופיע קושי רב לבטא את החווייה במילים, במיוחד מול אנשים שמעולם לא חוו חוויות מסוג זה, מכיוון שמילים הן כה דלות וצרות ביחס לחווייה. ניתן לדמות זאת לנסיון לתאר במילים את "חבצלות המים" של מונה – סדרה בת 250 ציורי שמן צבעוניים, מורכבים ורב שכבתיים – לאדם עיוור שלא ראה צבעים מימיו.
במידה ומאפשרים לחוויות שכאלו להגיע לסיומן הטבעי ולא מנסים לדכא אותן באמצעים כימיים או אחרים – יכולה להיות להן השפעה מיטיבה, עמוקה ומתמשכת על רווחתו הנפשית של האדם, על ערכיו, תפיסת עולמו והאופן שבו הוא בוחר לנהל את חייו. רבות הפעמים שהן מעודדות נקיטת פעולות לשיפור הבריאות הרגשית והגופנית, מעלות את ערך החיים ומביאות לגישה יותר אוהבת, מקבלת, סבלנית וכנה, כלפי העצמי וכלפי אחרים.
***
הערות:
* קוּנְדַלִינִי – הגדרה: אנרגיה נפשית (פראנה) המתרוממת מאזור הצ'אקרה התחתונה לכיוון הצ'אקרה העליונה, והנתיב שבו עוברת אותה אנרגיה נפשית. פירושו המילולי של המילה "קונדליני" הוא פיתול. בתורת היוגה מגדירים את הקונדליני ככוח נפשי כמוס שמצוי באזור האגן. חלק מתרגילי היוגה נועדו לחלץ את הקונדליני ממצבו הכלוא ולשחרר אותו, באופן שיפעל על כל מערכות הגוף והנפש. במסורת הבודהיסטית ישנה חשיבות להתרוממות ספונטנית של הקונדליני ממקומו באגן לכיוון חלקו העליון של גוף האדם. הבודהיסטים רואים בהתרוממות הספונטנית הזו קפיצה לרמת תודעה גבוהה יותר. קפיצות כאלו מכונות בשם סאטורי (מתוך ויקיפדיה).
** מוות שמאני: משבר רוחני הנחווה כמוות נפשי-רוחני אכזרי, שלאחריו תחייה מחדש והתעלות. הרחבה נוספת ניתן למצוא בספר – החיפוש הסוער אחר העצמי / כריסטינה וד"ר סטניסלב גרוף, עמ' 93-95.
*** הדוגמאות הללו מייצגות רק חלק קטן מהספקרום של החוויות הרוחניות. הרחבה מעמיקה על הנושא ניתן לקרוא בספר – Shadow, Self, Spirit / Michael Daniels , עמ' 239-262.
שאלות נפוצות
מהי בעצם חוויה רוחנית או מיסטית?
חוויות מיסטיות או רוחניות, שיכולות להיקרא גם חוויות התעוררות, הארה או סאטורי, הן ספקטרום שלם של חוויות שחושפות לנו רובד חדש של עצמנו או של המציאות, רובד שאנחנו לא מודעים אליו בשגרה או במצב התודעה הרגיל שלנו. לאורך כל ההיסטוריה האנושית בני אדם דיווחו על חוויות שכאלו, והן מתועדות במגוון טקסטים דתיים, רוחניים, פילוסופיים ופסיכולוגיים.
האם כל חוויה רוחנית היא בהכרח חוויה נעימה?
לא, ולמרות הרומנטיזציה שלעיתים נעשית לחוויות רוחניות, הן לא בהכרח תמיד נעימות. חלקן עשויות להתחיל בהתעלות ולהפוך למשבר רוחני, וישנן גם חוויות אימה של ממש. חשוב לי לומר את זה בפירוש, כי לרוב מדברים על החוויות האלו רק בהקשר החיובי, ואני מכירה גם את הצד הפחות מדובר שלהן.
אילו סוגי חוויות רוחניות קיימים מלבד תודעת אחדות?
הספקטרום רחב מאוד וכולל בין השאר חווית סף מוות, התעוררות תפיסה על-חושית כמו חישה אנרגטית, טלפתיה, חזיונות ראייה מרחוק וידיעה מקדימה של העתיד, תקשורת עם צמחים ובעלי חיים או עם מדריכים רוחניים וישויות מחוץ למימד הפיזי, התעוררות קונדליני, מוות שמאני, חוויה חוץ גופית ומסע אסטרלי, היזכרות בגלגולים קודמים, ושיתוק שינה, ועוד רבות אחרות.
מה יכול לעורר חוויה רוחנית?
הטריגרים רבים ומגוונים: תרגול מדיטטיבי, תפילה, תרגול נשימות כמו פראניאמה, שהות בטבע, צפייה באמנות או האזנה למוסיקה מעוררת השראה, ביקור באתרים מקודשים, טקסים מיניים כמו טנטרה, התאהבות, סשנים טיפוליים כמו היפנוזה או נשימה הולוטרופית, חומרים משני תודעה, וגם משברים נפשיים או גופניים כתוצאה ממוות של אדם קרוב, פרידה, מחלה קשה או תאונה. לעיתים, יש לציין, הגורם פשוט אינו ידוע.
מה ההבדל בין "תודעת אחדות" לבין סוגים אחרים של חוויות רוחניות?
חוויות התעוררות אחדותיות, "סאטורי" בזן בודהיזם או "חוויות שיא" לפי אברהם מאסלו, הן חוויות מסוג ספציפי שתכליתן היא הכרה ב"מי אני" וב"מהו טבע התודעה". כל המסורות המיסטיות הגדולות, בקבלה, בסופיזם, בהינדואיזם, בבודהיזם ובמיסטיקה הנוצרית, מצביעות לאותו מקום בדיוק. אפשר לומר שהמסורות השונות הן נקודות מבט שונות על אותו הדבר, ולכן לא ממש רלוונטי מאיזו מסורת מגיעים.
אילו מאפיינים משותפים יש לחוויות של תודעת אחדות?
ביניהם התפוררות גבולות אישיים ותחושה של הפיכה לאחד עם אחרים, עם הטבע, היקום והאלוהות, רגשות חיוביים חזקים כמו אושר, שלווה, אהבה וחמלה, תחושה של קדושה, שינויים בחוויית הזמן והמקום, פרדוקסליות כמו אובדן אגו מוחלט לצד התרחבות הזהות האישית לאינסוף, וגישה לידע וחוכמה קוסמיים כמו תובנות בנוגע למהות הקיום.
למה כל כך קשה לתאר חוויה רוחנית במילים?
כי מילים הן כה דלות וצרות ביחס לחוויה, במיוחד מול אנשים שמעולם לא חוו חוויות מסוג זה. אני אוהבת לדמות זאת לניסיון לתאר במילים את "חבצלות המים" של מונה, סדרה בת 250 ציורי שמן צבעוניים, מורכבים ורב-שכבתיים, לאדם עיוור שלא ראה צבעים מימיו. זה פשוט לא אותו מדיום, וזה חלק מהקושי האמיתי שאנשים חווים כשהם מנסים לשתף מה עבר עליהם.
האם עדיף לדכא חוויה רוחנית שמתעוררת ספונטנית או להניח לה להתקיים?
אם מאפשרים לחוויות שכאלו להגיע לסיומן הטבעי, ולא מנסים לדכא אותן באמצעים כימיים או אחרים, יכולה להיות להן השפעה מיטיבה, עמוקה ומתמשכת על רווחתו הנפשית של האדם, על ערכיו, תפיסת עולמו והאופן שבו הוא בוחר לנהל את חייו. רבות הפעמים שהן מעודדות נקיטת פעולות לשיפור הבריאות הרגשית והגופנית, ומביאות לגישה יותר אוהבת, מקבלת, סבלנית וכנה, כלפי העצמי וכלפי אחרים.
מה ההבדל בין קונדליני למוות שמאני?
קונדליני היא אנרגיה נפשית, פראנה, שמתרוממת מאזור הצ'אקרה התחתונה לכיוון הצ'אקרה העליונה, ופירושה המילולי הוא "פיתול". בתורת היוגה מגדירים אותה ככוח נפשי כמוס שמצוי באזור האגן, וחלק מתרגילי היוגה נועדו לחלץ אותה ולשחרר אותה. מוות שמאני, לעומת זאת, הוא משבר רוחני הנחווה כמוות נפשי-רוחני אכזרי, שלאחריו מגיעה תחייה מחדש והתעלות. אלו שני מנגנוני חוויה שונים לגמרי, אף שהם עשויים לחפוף בזמן.
אם אני חווה משהו שנשמע כמו חוויה רוחנית אבל מפחיד אותי, האם זה סימן שמשהו לא בסדר איתי?
לא בהכרח. חשוב לי להזכיר שלצד הרומנטיזציה שנעשית לחוויות רוחניות, לא כולן נעימות, וישנן גם חוויות אימה של ממש. חלקן אף עשויות להתחיל בהתעלות ולהפוך למשבר רוחני. עם זאת, כפי שמופיע בין הטריגרים לחוויות רוחניות, יש גם פתולוגיות נפשיות או מוחיות שיכולות ליצור תופעות דומות, ולכן חשוב תמיד להתייעץ עם גורם מקצועי מתאים כדי להבחין בין השניים ולקבל את הליווי הנכון.
