המרדף אחר הבליס הרוחני

למה עוד נסיעה להודו, עוד רטריט מדיטציה או עוד חומרים משני תודעה, לא בהכרח יביאו אתכם לבליס ולשלווה שאתם מחפשים?

נועם מתאר את זה בבהירות במילים שלו:

"חוויתי את הדבר הכי מדהים בעולם… בליס, שלווה, שמחה, פשטות, אהבה שאינה תלויה בדבר. לתקופה שהרגישה כאילו קרתה בחיים אחרים, הרגשתי לראשונה ממש קרוב לאלוהים, לעצמי. לא היו לי בעיות יותר, כל הפחדים נעלמו, כל הדברים שהפריעו לי בחיים לא היו רלוונטיים יותר. אהבתי את עצמי ואת כולם בדיוק כפי שהם. הרגשתי אחד עם הכל. ידעתי שהכל מחובר. זאת הרגשה שאי אפשר באמת להסביר במילים. מילים כל כך מוגבלות, כל כך מצמצמות את החוויה של זה.

ואז זה נגמר, וכאילו חזרתי לחיים הרגילים שהיו לי קודם. אבל משהו ממש גדול השתנה בי. אני מרגיש שאני לא יודע איך באמת לחזור להיות הבנאדם שהייתי קודם. אני לא מסוגל. אני מרגיש תלוש, אבוד. אני מרגיש שאיבדתי את הדבר הכי טוב שקרה לי, ואני לא יודע איך להחזיר אותו.

ואחד הדברים הכי גרועים, זה שאין לי בכלל עם מי לדבר על זה. כל מי שניסיתי לספר לו מה עבר עלי, הסתכל עלי כאילו משהו הסתובב אצלי. ובמובן מסוים זה נכון, אני רואה דברים אחרת עכשיו, ומרגיש שאף אחד לא יכול להבין אותי. אף אחד שלא חווה את זה לא מבין מה זה להיות "שם". וניסיתי להסביר להם, ממש ניסיתי, עד שהבנתי שאין טעם. זה כמו לנסות להסביר לעיוור שמעולם לא ראה צבע בחייו, איך נראה ציור שמן שמכיל את כל הצבעים על כל גווניהם. הוא בחיים לא יבין כל-עוד הוא לא יראה את הציור בעצמו. אז התייאשתי מלנסות, אבל נשארתי ממש לבד עם כל זה.

אני מפחד שלעולם לא אצליח להרגיש מחובר ככה שוב, שלעולם לא אחווה שוב כזו שלווה ושמחה רק מעצם קיומי. הכל תפל עכשיו לעומת הדבר המדהים הזה שחוויתי. אני מפחד שככה החיים שלי יראו עד שאמות.

אני ממש מנסה לחזור לחיים רגילים. לעבוד, להיפגש עם חברים ומשפחה, אפילו לעשות מדיטציה או יוגה, לצאת לטבע מדי פעם. אבל האמת היא שקשה לי לקום בבוקר. אני מעביר עוד יום ועוד יום, ולא ברור לי בשביל מה.

אני מרגיש שלחיים שלי כפי שהם כרגע אין הרבה משמעות. אני מרגיש ריקנות. אני מוצא את עצמי שואל את עצמי כל הזמן – "מה הטעם?",  כי האמת היא שאני מרגיש שאין טעם אלא אם כן אני איכשהו אמצא את הדרך לחזור ל"שם". זה הדבר היחיד שמעניין אותי, שבשבילו אני ממשיך…

ניסיתי להגיע ל"שם" שוב ולא הצלחתי. הלכתי לריטריטים ארוכים, ניסיתי כל מני מדיטציות וטכניקות אחרות. ניסיתי חומרים משני תודעה ששמעתי שמעוררים לפעמים חוויות רוחניות, וחשבתי שאולי הם יעזרו לי לחזור ל"שם", והפעם להישאר לתמיד.

בכל ההתנסויות האלו, לפעמים הרגשתי שאני מתקרב… חוויתי איזושהי הצצה לזה, שנתנה לי לרגע תקווה שהנה, זה מגיע… אבל זה תמיד היה חלש יחסית ונעלם במהרה, רק כדי להשאיר אותי אחר כך שוב עם תחושת הריקנות הקיומית הזו.

ניסיתי גם לקרוא ספרים, לשמוע הרצאות של מורים רוחניים. אבל כל הידע הזה שכתוב ונאמר מרגיש לי כאילו הוא נשאר בגדר רעיונות יפים שאני לא באמת מצליח ליישם ולחוות.

אפילו התייעצתי עם מורה או שניים… אבל לא הרגשתי שאף אחד באמת נותן לי תשובות. "תמשיך לתרגל", הם אמרו לי. אבל אני מתרגל ומתרגל ולא קורה כלום! אז תודה באמת, עזרתם לי מאוד…

אני רוצה למצוא מורה שיעזור לי באמת לחזור ל"שם". אבל איפה מוצאים כזה? אם אמצא כזה, אשאר איתו כמה זמן שצריך, עד שאגיע ל"שם". אני ממש נואש למצוא את הדרך לחזור…

אלוהים, למה הראית לי את כל זה רק כדי להחזיר אותי בסוף לחיים הקודמים שלי? מה אתה רוצה ממני? בבקשה… תן לי לחזור. זה כל מה שאני רוצה בחיים האלו, שום דבר אחר לא משנה כבר…"

***

תיאור המצב שקראתם כאן, הוא לא רק של נועם, אלא של המון מחפשים רוחניים שדיברתי איתם לאורך השנים או שעשיתי איתם תהליכים אישיים בקליניקה.

החיפוש הנואש אחר פתרון, משהו שיגאל אותנו מכל הסבל האנושי שלנו, מוכר לי מקרוב. גם אני הייתי שם פעם –

חוויתי התעוררות רוחנית, מקום של בליס מוחלט שלא היה בו סבל בכלל, ואחריה נפלתי למשבר רוחני שנמשך שנים, ולא היה לי עם מי לדבר על כל זה. הייתי מדוכאת ומתוסכלת ורק חיפשתי מישהו או משהו שיחזירו אותי ל"שם", וכמה שיותר מהר!

אבל עם השנים והתהליכים שעברתי הבנתי שחוויית ההתעוררות הרוחנית שחוויתי היתה רק ההתחלה של מסע התעוררות רוחנית שלם. הבנתי שעבודה עם הסבל האנושי היא תהליך. שאין פתרונות קסם. שאי אפשר לפתור את הסבל באמצעות quick fix כמו עוד חומר משנה תודעה, עוד ריטריט מדיטציה, עוד מסיבת טבע או עוד טיול להודו.

לא שיש בעיה עם כל אלו. אפשר להנות מהם מאוד ולקבל מהם ערך רב לצמיחה שלנו, אבל הם לא מה שיביא אותנו לבליס הנצחי הזה שאנחנו רודפים אחריו.

המרדף אחר בליס רוחני לוכד אותנו לעתים קרובות במעגל של חיפוש, מכיוון שהיצמדות מתמדת למצבי תודעה אופוריים יוצרת חוסר איזון נפשי-רוחני.

במקום להתייחס להתעוררות רוחנית כאל בריחה מהמציאות הרגילה, אפשר יותר ויותר להיפתח לכך ששלווה אמיתית נובעת מהתקרקעות מלאה ברגע הנוכחי, מנוכחות מלאה עם כל טווח רגשותינו, ומהתכווננות אל מה שמעורר את נשמתנו לחיים.

אם אתם מתחברים למה שכתבתי כאן, תדעו שאתם לא לבד, ושיש עוד הרבה אנשים שחווים או חוו את אותן התחושות, בדיוק כמוכם.

אם אתם רוצים לשוחח עם מישהי שתבין אתכם, ולעשות תהליך התקרקעות ואינטגרציה לחוויה שלכם, מוזמנים לכתוב לי.